דברי הבעלים

דבר הבעלים –

"איש לא הכיר את סאטולה היפה,
שוב היא משתחררת מתוך גופה.
סאטולה אלת לפקדה האי,
בוראת ארגמן לחופי אגרימני.
נסתרת קיצית ויפה.

לחש צדף תובעני לאור ירח יווני,
שוב קודח דמיונה מה אומר לה ים גלי,
לוגמת צ'יפורו, נפשה שיכורה.
מי פה ב"את'ני" יודע סוד בואה.
נסתרת קיצית ויפה.

במרכבת אלים הרוח מסביב,
כמו אדמה המצפה לבוא האביב,
העניקי לי שפתייך סרניטי של מלחים,
שירת "סאפו" על פני הימים.
נסתרת קיצית ויפה.

בלפקדה על צלע ההר מול שקיעה,
כמו שמש בוערת המנגינה,
בכינור אורפיאוס ידיה אוחזות,
עוד כוסית אוזו לסרניטי הזאת.
נסתרת קיצית ויפה."


"בתוכה היא בטוחה, תנועה קטנה ומהירה.
כף רגל יחפה, גופה עוטה שקוף תחרה.
איש לא ישאל מה קרה.
היא מצאה אהבה.
אישה אש אדומה…

היא רוקדת, ונסחפת, מתמכרת.
על שירתה בלילות אינה מוותרת.
אין לה היסוס ולא נעצרת.
היא כבר לא ממהרת.
אישה אש אדומה…

עוד תנועה מסתובבת, עוד כף רגל קטנה.
מתת אלים בראש הממלכה.
מלכה ללא עטרה.
אישה חולמת אמיצה.
אישה אש אדומה…"

ימים רבים אנו משוטטות מעשיה אחת לשנייה,
כאילו סיימנו זה עתה פרויקט ענק שתבע מאתנו פשיטת עור, לפעמים נעצרת לנו הנשימה
שמא שכחנו דבר מה…
ואולי השכחה קפצה עלינו כדי להצילנו מרוע הפשיטה ולא משום שיתכן שיש אמת בדבר המרחק שלקחנו לעצמינו,
להתלות בין שמיים וארץ מעבר לים, יוון…
בפינה נסתרת ותמוהה – בפי כל – על צלע ההר בין גבשושיה האפורים והמזדקרים של מחוז "אפולוניון"…
ועוד נדמה לנו,
שמתאבכת מעלינו צחיחות מערפלת המשיטה אותנו כגרגיר אבק לעבר פתאומיות הרגע הבא,
המתגלגל במעלה הרגע שאחריו,
רצות אל פסגת עצמינו, נאספות, לא חייבות לדבר, לא חייבות לפרוץ שום שער,
מסכימות להסתנוור משמש יולי בכפר ולפלרטט עם חרגולים.
מסכימות סוף סוף להשתעשע
אנו באי לפקדה במחוז "אפולוניה" על שם האל אפולו הנערץ. נחשב למנהיג המוזות, אל השמש, המוסיקה, הרפואה, ההארה, ההשכלה, האמת, וטוב ליבו לבני האדם שחיבר אותם עם רצון האלים.
ניראה לנו אל חמוד…

ב "אפולוניה" ליד הרצליה:
היו אלה הפיניקים שיסדו את ארשוף, אחריהם הגיעו היוונים שזיהו את השם שוף ע"ש האל אפולו ונתנו לעיר את השם אפולוניה,
ואחריהם הרומאים- אלכסנדר ינאי- שפיתח את העיר לאחת מערי החוף החשובות ביותר, – אתר היסטורי שמור, מתחילת המאה השנייה לספירה.
באפולניון כאן בלפקדה, נתגלה מבצר היסטורי בראש ההר, צופה אל הים היוני, אך התל נחרב , לא נשמר ומעולם לא שוחזר, לכן אין לנו יותר לספר, הכל רשום בספרי ההיסטוריה.

ואתם, לא נמצאים איתנו ברגעים הקטנים שבהם אנו הולכות, זמנים מיוחדים ביותר…
הימים רודפים ואתם נמצאים במחוזותיכם, לומדים לקח, עובדים עצות, מעמיקים ויודעים להפריד בין העיקרים – אוקיינוס נושק מחוף לחוף,
לא פעם נמצאים בין המייצרים, ואנו מתפעלות בקול רם מ"מסעותיכם" כסוחרים המפיצים אוצרות מארץ עוץ (ארצות רחוקות).
בעקבות הרגליים, מצטרפים כל הסיפורים הכי יפים, והנפש מתחילה לרקום את תשוקותיה החוצה
תמצאו אותנו על אם הדרך, במעלה כביש האספלט החדש, מכיכר הכפר שמאלה, "סרניטי" על גבעות השקד המניב את פירותיו בדיוק כשם שצומחת חדוות הנפש
וריחה כלהט השושן, דברים חדשים מספרים לנו בארץ הישנה הזאת, מפי זקני הכפר , אודות הרועה העיוורת, אגדה המספרת את סיפורי המקום
כל סיפור בדרכו שלו מתחיל ומסתיים באותה הטרגדיה, רק שם הנערות מתחלף, ולפעמים גם מספר העיזים,
והיוגורט אותו היוגורט הנבחש ביד מתחילת המאה, טעמו על הלשון כפסגת החרמון המושלג, – אנחנו קרועות על נופי הגליל,
אבל היופי המקומי בלתי נתפס.
צעקת אהבתם אלינו נישאת ממרחק, בערך כך: יאסו קני כטוני (שלום חני וטוני) תיקאניס? (מה שלומכן) אולה קאלה?(הכל בסדר)
אנשים נפלאים חמים , כנים, אנשי אדמה, ויש גם אחרים,
כל זה אל מול הים היוני התכלכל, מול הבית ב"סרניטי", אותו פיזר האל באהבה כנועה.
שולחות לכם מבירכת האל הצונחת על העמק, מבירכת זיו השמש הנושקת, על היקר והטוב שבכם, על כל הנשען על כתפיכם בלה בללה בללללה
געגועינו כהר גבוה, שולחות לכם סיפורים,… ומעשיות כיד הדמיון הטובה אה אה אה
אל תשכחו כי שם בחוף ישנן טוני כקני, באהבה פשוטה.

דילוג לתוכן